<h1>תניא רבתי סימן צ'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
שנו חכמים בתולה נשאת ליום הרביעי. ואלמנה ליום חמישי. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות שני וחמישי. ותניא מפני מה אמרו בתולה נשאת ליום הרביעי. שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין. ושקדו חכמים על תקנת בנות ישראל שיהא טורח בסעודה שלשה ימים. אחד בשבת. ושני בשבת. ושלישי בשבת. ורביעי כונסה. ומן הסכנה ואילך נהגו העם לכנוס בשלישי ובשני לא יכנוס. ירושלמי [כתובות פ"א ה"א] מה בין שני לשלישי. אינו דומה משתהא יום אחד למשתהא שני ימים. וישתהא שני ימים. שמא יערב עליו המקח. ויערב, לית יכיל משום ספק סוטה. ואם מחמת האונס מותר. ירושלמי [שם]. מהו מחמת האונס. מחמת כשפים. אגדה החתן דומה למלך. מה מלך אינו יוצא מפתח ביתו אף חתן אינו יוצא מפתח ביתו. מה מלך הכל מקלסין אותו אף חתן הכל מקלסין אותו. מה מלך לובש בגדי כבוד אף חתן לובש בגדי כבוד. מה מלך שמחה ומשתה לפניו אף חתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימי המשתה.
<h2>דף ה.</h2>
תני בר קפרא בתולה נשאת ברביעי ונבעלת בחמישי. הואיל ונאמרה בו ברכה לדגים, ואלמנה נשאת בחמישי ונבעלת בששי הואיל ונאמרה בו ברכה לאדם. ירושלמי [פ"א ה"א] משום בר קפרא אמר משום ברכה. מאי טעמא דבר קפרא דבעי אור לחמישי אור לששי. ירושלמי. [שם] דכנסין ארמלין צריכין לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת. והוא הדין בתולה הנשאת בששי צריך לכונסה מבעוד יום. מכאן יש להוכיח שאסור לכנוס אשה בשבת. מדקאמר צריכין לכונסן מבעוד יום שלא יהא כקונה קנין בשבת. שמע מינה דבשבת עצמו אסור לכנוס. ומנהג פשוט בידינו לכנוס אפילו בשבת.
<h2>דף נו.</h2>
מצאתי בשם רבינו אבן מיגש ז"ל. כלה שפירסה נדה קודם שתכנס לחופה. אסור להכניסה לחופה. ואין מברכין ברכת חתנים אלא על כניסה. וכיון שאי אפשר לזווגן ולהצניען לחופה נמצאת ברכה שאינה במקומה, ומשהינן לה עד שתטהר ואחר כך מברכין ומכניסין. ומדאמר פירסה נדה מהו ש"מ שאינו יכול לכנוס. וכן מצאתי בשם רב נטרונאי גאון ז"ל, בשעת קידושין בודקין אם הויא החופה ראויה לביאה מברכין ז' ברכות וברכת אירוסין. ואם לאו מברכין ברכת אירוסין בין לצנועות בין לפרוצות. אבל ברכת חתנים אין מברכין עד שעת החופה. וכן מנהג פשוט בשתי ישיבות ובכל מקומות חכמים. ומסתברא שאם טרחו לצרכי סעודת החופה ותיקנו והזמינו כל צרכי החופה ופירסה נדה שאין למנוע לברך ברכת החתנים. כדי שלא יפסיד מה שתיקן לצורך סעודת החופה. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ומסתברא מדקאמר תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים, ש"מ צריכה לטבול קודם שתנשא.
<h2>דף נז.</h2>
ואסור לו לאדם לבעול. אף על פי שנכנסה לחופה עד שיכתוב לה כתובתה. לפי שאסור לו להשהות אשתו בלא כתובה אפילו שעה אחת. כתב בעל עשרת הדברות ז"ל ואותן שכתבו לברך ברכת נשואין קודם כתובה ומכניסין אותה בבית החתן. אינו מנהג. שאסור להתיחד עמה בלא כתובה. ומנהג שלנו שלא לברך ברכת נישואין עד שעת כתובה. וכותבין כתובה ואחר כך מברכין. וכן מנהג בספרד ואין לשנות המנהג. ע"כ דבריו. ושמעתי שבחופת בחור אחד מרומא. בשעת ברכה נמצאת הכתובה פסולה. והצריך הר' מאיר ברבי משה ז"ל להתפיס מטלטלין ליד הכלה כשיעור מאתן זוזי מן החתן, כדי שלא יתיחד עמה בלא כתובה. ואותן שמברכין ברכת חתנים שתי פעמים ביום החופה. אחת בשחרית סמוך לסעודת החופה. ואחת בערב אחר תפלת ערבית. אין נמנעין לכתוב הכתובה אחר הברכה הראשונה של שחרית. לפי שיש להם לברך ברכת חתנים עוד בערב. ואז בשעת הברכה מוסר לה כתובתה. ומעשה של הר' מאיר ז"ל שכתבתי בברכת הערב היה שלא היה פנאי ושהות לכתוב לה כתובה.
